הובלות עדוי אבראהים בע"מ נ' מדינת ישראל

החלטה

1. בפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב אשר הוגשה בהתאם לס' 57ב לפקודת התעבורה.

2. הצדדים אינם חלוקים על כך כי ביום 20.2.14, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של רכב המבקשת – חברת הובלות עדוי אברהים בע"מ למשך 30 יום בגין עבירה של נהיגה ברכב וביצוע עקיפה מסוכנת בדרך לא פנויה תוך חציית קו הפרדה רצוף שלא היה בסמוך לו בצדו הימני קו קטעים בניגוד לתקנה 47(ד) עבירה שבוצעה על ידי מר עדוי האיל.

3. חומר החקירה הוגש לעיוני ומעיון בו עולה כי ניידת שהייתה בנסיעה שגרתית הבחינה במשאית מבצעת עקיפה של משאית אחרת שאף היא הייתה בתנועה, וגרמה לניידת המשטרה בה היו השוטרים והגיעו ממול לבלום על מנת למנוע התנגשות חזיתית.

אציין כי בתיק היה מזכר נוסף ולפיו נטלו השוטרים את פרטי המשאית הנעקפת, מספרה, סוגה , פרטי הנהג ואף רשמו את דבריו כי היה בתנועה איטית בעת שמשאית המבקש עקפה אותו.

כן בחומר החקירה סקיצה שערכו השוטרים. השוטרים מציינים כי הנהג/המבקש התלהם וצעק ורק לבסוף התרצה לנסוע אחרי ניידת המשטרה.

כן מצוינים דברי הנהג שהייתה לפניו משאית עמוסה עולה בעלייה שכנראה פספסה הילוך ונעצרה ולכן נאלץ לתת ברקס ולסטות הצידה על מנת שלא להתנגש בה – הדבר לא עולה ממזכרי השוטרים כלל.

לאור האמור, אציין כי ראיות לכאורה קיימות ויוכל המבקש להעלות טענותיו לעניין הראיות אך זאת במסגרת התיק העיקרי אם וכאשר יבחר לכפור באשמתו. בשלב זה שהינו שלב מקדמי מינהלי, קובע אני כי הראיות לכאורה קיימות.

4. עפ"י ס' 57ב(ב) לפקודת התעבורה, בית-המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

"(ב)  

1.      הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.

2.      מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

עפ"י ס' 57ב(ג):

"בית-משפט רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב."

לעניין זה אציין כי פ"מ (חי) 6063-08-08 וליר גרייב בע"מ נ' מ"י, שם נקבע:

"המחוקק ביקש לקבוע חובת זהירות מוגברת בה נוטל חלק כלל הציבור, דהיינו, על כל בעלים של רכב לדעת כי בעת שהוא מוסר את מפתחות הרכב לאחר, צפון סיכון של שלילת הרכב למקרה בו תתבצע עבירה ברכב. לכן בשים לב לחובת זהירות מוגברת זו קבע המחוקק נטל כבד על בעל הרכב להראות כי עשה ככל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה".

וכן ב"ש 919/08 (תע-ים) הוט טלקום נ' מ"י, שם נקבע:

"כל מעביד צריך לדעת את הסיכונים בפניהם הוא עומד אם נותן הוא את הרכב לעובדו, ואם יש לו ספקות, יכבד ולא ייתן את הרכב. אין מדובר פה ב"עונש קולקטיבי". עונש קולקטיבי מדובר על מקרה שבו נענש אדם ללא כל קשר לעבירה. במקרה שלפנינו הקשר הוא ברור. השליטה על הרכב שייכת למעביד. ברגע בו הוא בחור לתת אותה לעובד, צריך להיות לו ברור כי הוא האחראי. אם העובד יחטא, העונש יוטל גם עליו".

5. אין ספק שמאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב על הנהג הנוהג ברכב ולוודא שייעשה כל שביכולתו על מנת למנוע את העבירות על ידי הנהג.

6. שקלתי היטב את טיעוניו של ב"כ המבקש, ברור שהרכב נמסר לידי הנהג ע" המבקשת ואולם הלא טען כי המבקשת תמיד הזהירה את הנהג כי עליו לפעול בהתאם להוראות בחוק ובנוסף החתימה את הנהג על טופס הנחיות לנהגים והתחייבות שלא לעשות עבירות תעבורה נוספות. אציין כי עיינתי בבקשה. עיינתי בתצהיר מר עדוי מוחמד מנהל המבקשת וכן ביתר המסמכים שצירף לבקשה. אין בפני כל מסמך החתום בידי הנהג ובו הוזהר שלא לבצע עבירות. אין בפני תצהיר של הנהג בנושא ולכן איני יכול לקבל טענה זו שאיננה מבוססת על דבר מלבד טענה כללית של נציג המבקשת.